החלטה בתיק ת"א 13168-12-11

רקע וטענות הצדדים

1.         על הפרק בקשת המבקשים (להלן: "הנתבעים") לחייב את המשיבה להפקיד ערובה בסך 500,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים בהליך.

2.         בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי המשיבה (במקום המרצת הפתיחה שהוגשה על ידה קודם לכן) מבקשת היא כי בית המשפט יקבע שפטנט מסויים שנרשם על ידי המבקשים וכותרתו "מסגרת תמיכה מודולרית" (להלן: "הפטנט") הינו חסר תוקף, ומשכך יש לבטלו.

            כן ביקשה המשיבה בתביעתה לקבוע כי השימוש שעושה היא במתקן לתליה למזגן שבבעלותה בשם "סופה" או "גישטל" אינו מהווה הפרה של הפטנט.

3.         המבקשים טוענים בבקשתם לחיוב בערובה להוצאות כי קיימת חזקה שבדין לפיה על חברות תובעות ליתן ערובה להוצאות נתבעים, כל עוד לא הוכח כי לחברה נכסים מהם ניתן להיפרע, ואילו בענייננו יכולותיה הכלכליות של המשיבה מוטלות בספק ומעורבים בה "מתחמקים סדרתיים" מתשלום חובותיהם. עוד נטען כי התובענה משוללת יסוד, והוגשה על מנת לגרום למבקשים נזקים חמורים ולגזול את פרנסתם וזכויותיהם הבלעדיות באמצאת הפטנט. כן נטען כי ראיות המשיבה מופרכות ומעלות חשש כבד לזיוף וכי בית המשפט המחוזי בתל אביב אמר כבר את דברו בטענות זהות לעניין הנדון בתביעה זו.

4.         המשיבה טוענת כי המבקשים לא הוכיחו דבר לגבי יכולתה הכלכלית, וכי הינה בעלת מוניטין רב בתחומה, ידועה כחברה אמינה ותוכל לשלם הוצאות ככל שתחוייב בהן על ידי בית המשפט.

            כן טענה המשיבה כי לתביעה סיכויי הצלחה טובים וכי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה.

דיון והכרעה

5.         על חברה חלות הוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). בהתאם להוראות אלה, קיימת חזקה כי חברה בע"מ המגישה תביעה חייבת להפקיד ערובה להוצאות, לפי בקשה המוגשת על ידי הנתבע. חזקה זו ניתנת לסתירה בהתאם להוראות אותו סעיף, אך הנטל לסתור חזקה זו מוטל על החברה [ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08, להלן: "עניין נאות אואזיס")].

6.         בהחלטה המקיפה שניתנה על ידי כב' השופט מלצר ברע,א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.09) נקבע, בין היתר, כי קיימות שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:

"(א)   אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

  (ב)   אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה."

            בשלב הבדיקה הראשון על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה, ואם נקבע כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם תזכה בדין, עליו להמשיך ולבחון, בשלב הבדיקה השני, האם  נסיבות העניין מצדיקות אי חיוב החברה בהפקדת ערובה להוצאות. במסגרת זו יובאו בחשבון הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים (זכות הגישה לערכאות, זכות הקניין של הצדדים), כשהכלל הוא החיוב בערובה ואילו הפטור הוא החריג. במסגרת זו הנטל מוטל על החברה להוכיח כי על אף מצבה הכלכלי מתקיימות נסיבות בשלהן אין לחייבה בהפקדת הערובה. ניתן להתייחס בהקשר זה גם לסיכויי התובענה (שכן מטרת הפקדת הערובה היא גם למנוע תביעות סרק), אף שאין להיכנס בהרחבה, בשלב זה, לניתוח סיכויי התובענה, ויש להיזקק לנושא זה רק כאשר סיכויי התביעה גבוהים במיוחד או קלושים מאד.

            אם שלב הבדיקה השני מסתיים במסקנה כי יש לחייב את החברה בהפקדת ערובה להוצאות, יש לבדוק בשלב הבדיקה השלישי את גובה הערובה, ולדאוג לכך שתהיה מידתית ותאזן בצורה נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים, כולל הזכויות החוקתיות הנזכרות לעיל.

7.         בענייננו, צלחה המבקשת בנקל את שלב הבדיקה הראשון. הנטל מוטל על המשיבה להוכיח כי יש ביכולתה לשלם הוצאות שיושתו עליה, ככל שיושתו, אך היא הסתפקה בהעלאת טענה סתמית כי יהא ביכולתה לשלם הוצאות כאלה, ובלא שהביאה ראיה כלשהי בעניין זה .

            למותר לציין כי לו היתה המשיבה חפצה בכך, היתה יכולה להביא אסמכתאות ליכולת הכלכלית כגון דוחות בדבר מצב האובליגו שלה בבנק, היקפי מחזוריה הכספיים, מאזנים ודוחות כספיים, חוו"ד רו"ח בדבר מצבה הפיננסי, ראיות בדבר רכושה ונכסיה, התקשרויות עם צדדים שלישיים ועוד (ר בש"א 219/07 (מחוזי ת"א) סולל בונה ואח' נ' גרנד פיניש בע"מ (25.2.07).

            המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי המשיבה לא הראתה ולא הוכיחה כי יהא בידה לשלם הוצאות שייפסקו, אם ייפסקו נגדה בהליך בו נקטה.

8.         באשר לשלב הבדיקה השני, אף כאן הנטל מוטל על המשיבה להוכיח כי על אף מצבה הכלכלי מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי לפטור אותה מהפקדת ערובה להוצאות.

            המשיבה התמקדה בתשובתה בהדיפת טענותיהם השונות של המבקשים באשר לנסיבות הכרוכות בתביעה זה, אך לא טענה ולא הוכיחה קיומן של נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לשנות את הכלל הרגיל של חיוב בערובה להוצאות. לטענת המשיבה המבקשים לא עשו דבר בעניין מכירת מתקני תלייה על ידי המשיבה וזאת עד לחודש נובמבר 2011. כן דחתה היא את טענות המבקשים נגד מר חנן זלצמן (נטען כי הוא מנהל את המשיבה בפועל וכן נטען להרשעותיו בעבר בעניינים שונים), אשר לטענתה נועדו הן להסיט את תשומת לב בית המשפט מהעיקר, וכך גם לגבי טענות זיוף שהועלו נגדה. עוד טענה המשיבה לסיכויי תביעה טובים.